אוזן השחיין: תסמינים, מניעה ומתי לפנות לרופא

אתה יוצא מהבריכה, היום עובר בסדר גמור, ויום או יומיים לאחר מכן האוזן שלך מתחילה לגרד, אחר כך לכאוב, ואז מרגישה מלאה ורגישה כשאתה מושך אותה. זהו המסלול הקלאסי של אוזן השחיין – והחדשות הטובות הן שבדרך כלל ניתן למנוע אותה, וכאשר היא כבר מתרחשת, היא ניתנת לטיפול בקלות. מדריך זה יסביר לך מהי בעצם אוזן השחיין, איך להבדיל בינה לבין דלקת אוזניים רגילה, איך לייבש את האוזניים כראוי, ומהם סימני האזהרה שמחייבים אותך להפסיק טיפול עצמי ולפנות לרופא.

תשובה מהירה

• מה זה: אוזן השחיין היא דלקת אוזן חיצונית – דלקת וזיהום של תעלת האוזן החיצונית, הצינור שבין פתח האוזן לעור התוף.
• הגורם העיקרי: מים הכלואים בתעלה מרככים את העור ומאפשרים לחיידקים להתפתח. גירוד או שימוש במקלות צמר גפן מחמירים את המצב על ידי פגיעה בעור.
• סימן קלאסי: כאב כשאתה מושך את תנוך האוזן או דוחף את הדש הקטן (טרגוס) שמול התעלה.
• מניעה: יבש את האוזניים לאחר שחייה (הטה, משוך, נגב במגבת), הימנע ממקלות צמר גפן, ושקול טיפות מחמצות או מייבשות – אך לא אם יש לך צינוריות אוזניים או עור תוף מנוקב.
• פנה לרופא אם: הכאב חמור, יש לך הפרשה, חום, ירידה בשמיעה, או שהנפיחות מתפשטת מעבר לאוזן.

מהי בעצם אוזן השחיין

אוזן השחיין הוא השם היומיומי לדלקת אוזן חיצונית חריפה, דלקת מפושטת של תעלת האוזן החיצונית. רוב המקרים נובעים מזיהום חיידקי, כאשר Pseudomonas aeruginosa ו-Staphylococcus aureus הם האשמים הנפוצים.¹ היא נפוצה בקרב ילדים וצעירים, והממצא הבולט בבדיקה הוא רגישות כאשר מזיזים את הטרגוס או את האפרכסת (האוזן החיצונית).¹

הנה ההבחנה המרכזית שאנשים טועים בה: אוזן השחיין אינה זהה לדלקת אוזן תיכונה.

מהי המטרה העיקרית שלך?

לרדת במשקל לעלות מסת שריר לאכול בריא לחקור מטבחים חדשים

Powered by DietGenie

דלקת אוזן חיצונית מופיעה בדרך כלל לאחר שחייה או טראומה קלה מניקוי האוזן עם מקלוני צמר גפן או חפצים אחרים.²

מדוע מים גורמים לכך

לתעלת האוזן שלך יש כמה הגנות מובנות: משטח מעט חומצי, שכבה דקה של שעוות אוזניים (צרומן) מגנה, ועור שרוצה להישאר יבש. אם תשב במים מספיק זמן, כמה דברים קורים בו זמנית. המים שוטפים את השעווה המגנה, הלחות הכלואה מעלה את רמת ה-pH ומרככת את העור, והסביבה החמה, הלחה והפחות חומצית הזו היא בדיוק מה שחיידקים אוהבים. הוסף שריטה קטנה מציפורן או מקלון צמר גפן ונתת לחיידקים דרך כניסה.

לכן שני עקרונות המניעה הגדולים פשוטים: שמור על התעלה יבשה, ואל תפגע בה. המפתחות למניעה הם הימנעות מפגיעה בתעלת האוזן ושמירה עליה נקייה ממים.¹

קריאה מומלצת: חול ועור: עצור שפשוף והסר גרגירים בעדינות

תסמינים שכדאי לשים לב אליהם

אוזן השחיין מופיעה בדרך כלל במהירות – תוך שעות עד יום-יומיים. סימנים אופייניים:

• גירוד בתעלת האוזן (לרוב הסימפטום הראשון)
• כאב (אוטלגיה), במיוחד כשאתה מושך את תנוך האוזן או לועס
• אדמומיות ונפיחות של התעלה
• תחושת מלאות או חסימה
• הפרשה – בהתחלה שקופה, ואז אולי סמיכה יותר או מוגלתית
• ירידה בשמיעה אם התעלה מתנפחת מספיק כדי להיצר

מקרים קלים מרגישים כמו אוזן מגרדת וכואבת קלות. מקרים מתקדמים יותר הופכים לכואבים באמת, והתעלה יכולה להתנפח כמעט עד לסגירה מוחלטת.

איך לייבש את האוזניים נכון

אחרי כל שחייה או מקלחת, הוצא את המים:

1. הטה ומשוך. הטה את ראשך לצד אחד, ואז משוך בעדינות את תנוך האוזן לכיוונים שונים כדי ליישר את התעלה ולאפשר למים לזרום החוצה.
2. נגב את החלק החיצוני במגבת. יבש את האוזן החיצונית עם פינת מגבת. אל תדחוף שום דבר לתוך התעלה.
3. השתמש באוויר קר וחלש. מייבש שיער על ההגדרה הנמוכה והקרה ביותר, במרחק של כ-30 ס"מ, יכול לאדות לחות שנותרה.
4. הימנע ממקלות צמר גפן. הם דוחפים שעווה עמוק יותר, שורטים את התעלה, ומסירים את השכבה המגנה שאתה דווקא רוצה לשמר.

טיפות ייבוש אופציונליות

אם אתה נוטה לאוזן השחיין, טיפות מחמצות או מייבשות ללא מרשם לאחר שחייה יכולות לעזור. הן מכילות בדרך כלל חומצה אצטית (כמו תמיסת חומץ מדוללת) או אלכוהול איזופרופיל, המורידים את רמת ה-pH של התעלה ועוזרים לה להתייבש. חומצה אצטית 2% היא אחת האפשרויות המקומיות המוכרות לאוזן החיצונית.¹

מגבלת בטיחות חשובה: אל תשתמש באלכוהול או בטיפות חומציות – או בכל טיפה ביתית – אם יש לך צינוריות אוזניים, עור תוף מנוקב (קרוע) ידוע או חשוד, או הפרשה פעילה. טיפות שמתאימות לתעלה שלמה עלולות לגרום לכאב או נזק אם הן מגיעות לאוזן התיכונה. אם אינך בטוח אם עור התוף שלך שלם, שאל קלינאי תחילה.

קריאה מומלצת: 7 תסמינים של צמיחת יתר של קנדידה ואיך להיפטר ממנה

עשה ואל תעשה

עשה

• יבש את האוזניים לאחר שחייה ורחצה
• הטה את ראשך וקפוץ כדי לנקז מים כלואים
• השאר שעוות אוזניים רגילה במקומה – היא מגנה
• שקול אטמי אוזניים לשחייה או כובע ים מעל האוזניים אם אתה סובל מזיהומים חוזרים
• טפל בעור סביב האוזניים בעדינות, באותו אופן שבו היית מגן על מחסום עור בריא בכל מקום אחר

אל תעשה

• תכניס מקלוני צמר גפן, אצבעות, סיכות שיער או מפתחות לתוך התעלה
• תשחה במים שנראים מלוכלכים או שיש עליהם אזהרות זיהום – מים למטרות נופש יכולים לשאת חיידקים הגורמים למחלות אוזניים, עור וקיבה.³
• תשתמש בטיפות אם ייתכן שיש לך עור תוף מנוקב או צינוריות
• תתעלם מכאב מחמיר במשך ימים בתקווה שהוא יעבור מעצמו

טיפול: מה קורה בדרך כלל

במקרה טיפוסי ולא מסובך, עמודי התווך של הטיפול הם הקלה בכאב ואנטיביוטיקה מקומית (טיפות אוזניים). אפשרויות מקומיות כוללות חומצה אצטית, אמינוגליקוזידים, פולימיקסין B וקווינולונים, עם או בלי קורטיקוסטרואידים להרגעת הדלקת; אין עדות טובה לכך שתכשיר אחד עדיף באופן ברור, ולכן הבחירה תלויה בגורמים כמו עלות, האם עור התוף שלם, וקלות ההתמדה בטיפול.¹ מהלך טיפול מקומי טיפוסי נמשך כשבעה עד עשרה ימים.¹

אנטיביוטיקה דרך הפה בדרך כלל אינה נחוצה ושמורה למקרים שבהם הזיהום מתפשט מעבר לתעלה, או לאנשים בסיכון גבוה יותר כגון אלה עם דיכוי חיסוני או סוכרת.¹ הטיפול מתמקד באמת בסילוק הזיהום, שליטה בכאב ומניעת חזרתו.²

הערה מעשית: אם קלינאי רושם טיפות, בקש ממנו להראות לך איך להכניס את הטיפות במלואן לתעלה – שכיבה על הצד למשך כמה דקות לאחר מכן עוזרת לתרופה להגיע למקום שבו היא צריכה לפעול.

מתי לפנות לרופא

רוב מקרי אוזן השחיין צריכים להיבדק על ידי קלינאי כדי לקבל את הטיפות הנכונות, אך ישנם סימנים מסוימים שמשמעותם שאין לחכות:

• כאב אוזניים חמור או כאב שמחמיר
• הפרשה (במיוחד סמיכה, מוגלתית או בעלת ריח רע)
• חום
• ירידה בשמיעה או תעלה שנפוחה כמעט עד לסגירה
• נפיחות, אדמומיות או כאב המתפשטים לאוזן החיצונית או לעור סביבה (סימן שהזיהום מתפשט מעבר לתעלה)
• סוכרת או מערכת חיסון מוחלשת עם כל דלקת אוזניים – אלה מעלים את הסיכון לצורה חמורה של הזיהום הדורשת טיפול מיידי
• תסמינים שאינם משתפרים לאחר מספר ימי טיפול

אנשים עם דיכוי חיסוני נוטים יותר לפתח צורה חמורה ופולשנית הנקראת דלקת אוזן חיצונית נמקית ויש לעקוב אחריהם בקפידה.² במקרה של ספק, יש להיבדק – זהו ביקור מהיר והטיפות עובדות היטב.

קריאה מומלצת: סימני תשישות חום מול דגלי אזהרה למכת חום

בשורה התחתונה

אוזן השחיין היא זיהום בתעלת האוזן החיצונית, שונה מדלקת אוזן תיכונה, והיא נובעת ממים כלואים בתוספת טראומה קלה לתעלה. מנע אותה על ידי ייבוש האוזניים לאחר שחייה (הטה, משוך, נגב במגבת, אוויר קר), הימנעות ממקלות צמר גפן, ואם אתה נוטה לכך ועור התוף שלך שלם – שימוש בטיפות ייבוש חומציות או אלכוהוליות. הטיפול הוא בעיקר אנטיביוטיקה מקומית ושליטה בכאב במשך כשבוע. שים לב לסימני האזהרה: כאב חמור, הפרשה, חום, ירידה בשמיעה או נפיחות מתפשטת, וקבל טיפול רפואי אם אחד מהם מופיע. בזמן שאתה חושב על מים ועל העור שלך, ראה כיצד בריכות משפיעות עליך בכלור ועור, כיצד להתאושש בטיפוח עור לאחר חוף, וכיצד להישאר בטוח במים פתוחים בבטיחות שחייה באוקיינוס.